מה זה להכיל? להכיל זה לא להתאפק. להכיל זה להיות מיכל. משהו נכנס לתוכו והוא מחזיק אותו. המיכל לא משנה את התכולה, לא מעביר עליה בקורת ולא מתאפק. פשוט מחזיק. "להכיל" מבחינה רגשית זה "להחזיק" עבור מישהו.י את הרגשות שלה.ו, את מה שיוצא ממנה.ו החוצה. לפעמים בשטף, לפעמים בהתפרצות ולפעמים בשפת גוף. הכלה רגשית היא מיומנות שלומדים אותה והיא לא קלה
אני יכול.ה לבד – גיל שנתיים וגיל 16 מכיר.ה את זה שבגיל שנתיים, לפעמים קצת לפני, היא מתרחקת ממך בגן שעשועים ובכלל לא מסתכלת אחורה? ואת.ה חושב.ת שהיא כנראה לא מפחדת ואולי לא ממש מבינה, נכון? אמנם, התינוקות שונות.ים וכו' ואני לא יכולה להכליל את כולם.ן. אבל, היא מבינה שאת.ה רחוק.ה ונמצאת בשלב התפתחותי של נפרדות וגיבוש "אני". היא רוצה
כדי להרגיש טוב, בטוח ועם יכולת להתמודד עם דברים שקורים, צריך להכיר את עצמי, להבין את עצמי ומשם לבחור אחרת. אפשר לנסות קיצורי דרך…אבל, זה פחות יעיל לאורך זמן…
איך אפשר למצוא משמעות לחיים שלי? זו חוויה המלווה רבות.ים מאיתנו. חשוב שנרגיש שיש משמעות לפעילות שלנו. למעשים שלנו.
מה למדתי ולא ידעתי? "ואז צעקתי עליו (על הבן המתבגר) טה.. טה.. טהה…לא ממש משנה מה אמרתי, מה שקרה זה שתוך כדי הצעקות שמעתי את עצמי כאילו אני אבא שלי. זה הפיל אותי, גם ככה הייתי זועמת בגוף, מבפנים. ופתאום הייתי בהלם מעצמי שאני מתנהגת כמוהו. שתלטן ורותח מכעס, כל פעם שרצה להכתיב את הדרך שלו. ואני מתעבת שתלטנות. זה
במה הילד/ה שלך מעולה? במה אני הכי טוב/ה? – את התשובה לשאלה הזו כל ילד/ה מחפש/ת .בשקט, בלב פנימה וגם אצלך. ואם את/ה לא יודע/ת אותה, אני מציעה לך להתחיל לחפש אותה. להיות "הכי טוב/ה במשהו" או "מאד טוב במשהו" זו אבן דרך חשובה בבניית הערך העצמי של הילד/ה שלך. זו "משענת" פנימית שעוזרת מאד כשדברים אחרים לא מצליחים לה/ו.
היא מתחילה לרקוד, עושה סיבוב ומתיישבת בכסא שלפניי בחזרה, אני עוצרת את הצילום ומחבקת אותה מאחור. "קרה משהו?" אני לוחשת… היא מנידה בראשה. ראיתי שהיא לא קיבלה מכה או משהו. אני נותנת לה נשיקה ושתינו ממשיכות לצפות בחברות/ים שלה רוקדות/ים. הגננת מזמינה אותה להצטרף בריקוד השלישי, היא מסרבת. כשהגננות מחלקות כל מיני עזרים לריקוד, היא לוקחת ומשתתפת בישיבה, לפעמים. אני
מה לעשות כשאין "זמן כמות"? לפי שאת/ה ממשיכ/ה לקרוא, אני מבינה ויודעת שגם ככה, את/ה מג'נגל/ת ומשתדל/ת להיות כאן וכאן ולענות על הצרכים של הילד/ה ושל כולם/ן. ושזה מאד מתסכל אותך שיש לך פחות זמן עם הילד/ה שלך. אני לא רוצה להעצים רגשות תסכול או אשם. ממש לא. אני כן רוצה להרחיב את המבט על עניין הזמן שלכן/ם יחד שיהיה יותר משמעותי ומקרב
ה"בלונים האילו" יותר חשובים מצעצועים יקרים ומחוגי העשרה. הם מתאימים לכל סגנון חינוך נוקשה, זורם או מתירני. הערך העצמי של הילד.ה, האמונה העצמית ביכולות שלה.ו והאיזון הרגשי צומחים ומתפתחים כמעט אך ורק בתוך קשר רגשי מיטיב ונמשך. "לעוף גבוה" זה אומר להאמין בעצמי, להתמודד, לרסן תגובות, לדעת לבחור נכון ובעיקר לשמור על אוריינטציית עתיד חיובית. וזה לא משנה אם את/ה הורה, דוד/ה, סבא/ או מורה
יועצ/ת הורות מפורסמת שלום, (כל הורה מוזמנ/ת לקרוא, חשוב) מכיר/ה את זה שקיבלת מתכון כלשהו ועשית בדיוק לפי ההוראות ובכל זאת זה לא היה טעים כמו שהובטח או שפשוט לא הצליח? כי מסתבר שהחום של התנור שונה, שהחומר של הסיר או התבנית שונה ובכלל זה ברור שאותו מתכון "יוצא" שונה כשהוא מבוצע ומושפע במקומות שונים וע"י אנשים שונים. מכיר/ה את
מתי צריך לפנות לטיפול רגשי? מתי הורים פונים? ואיך יודעים שזה לא יעבור לבד?
סיפור אמיתי לראש השנה, על משאלות שמתגשמות ואז זה לא מה שחשבנו… ועל דימוי עצמי חיובי – זה טוב או לא? מעשה בזוג הורים אשר הביאו את בנם (בן 15) לתהליך של טיפול רגשי. הנער המוכשר התמודד עם דימוי עצמי מאד נמוך ועם מחשבות ביקורתיות מייסרות על עצמו. מצב רוחו נטה להיות יותר מדוכדך מאשר שמח והדבר
נעים מאד:-) אני אלונה, עוסקת בטיפול וייעוץ פסיכותרפיה ובהדרכת מטפלות.ים בקליניקה שלי, ברעננה. מחוץ לקליניקה, אני חוקרת התפתחותית ומתמקדת בהשפעת החוויה הרגשית ודפוסי החשיבה על החיים, גם במסגרת אקדמית וגם עצמאית. וכל הזמן – אמא לשתי בנות ובן.