הקשר שלי עם הילד.ה שלי "השיחה תמיד מתחילה בסדר וזה מסתבך עד פיצוץ" כך תיאר בן 15 את הקשר עם אביו. אחר כך צייר שני קווים שמתחילים מקביל ובהמשך יוצאים לכיוונים שונים ומתחיל בלאגן בדף עד קשקוש מעורבב. מסר פשוט בגאונותו שמשקף להורה: "לא טוב לי בקשר". קשר אנושי הוא האדמה ממנה אנחנו צומחות.ים ככל שהאדמה מזינה יותר, כך אפשר

מה זה אומר להכיל? דבר ראשון זה לא להתאפק. להכיל זה להיות מיכל. משהו נכנס לתוכו, והוא מחזיק אותו – בלי לשנות את התכולה, בלי לבקר אותה, ובלי לצפות למשהו בתמורה. מבחינה רגשית, "להכיל" זה "להחזיק" עבור מישהו.י את הרגשות שלו.ה – לפעמים בשטף, לפעמים בהתפרצות, לפעמים בשפת גוף. זו מיומנות שלומדים, והיא מאתגרת ליישום – במיוחד במערכת יחסים קרובה,

גיל שנתיים וגיל 16 – זה אותו דבר רק אחרת אני יכול.ה לבד  מכיר.ה את התופעה הזו כשבערך בסביבות גיל שנתיים הפעוט.ה כבר הולכ.ת עצמאית ולפעמים מתרחק.ת ממך בגן שעשועים ובכלל לא מסתכל.ת אחורה? ואולי עלתה בך תהייה – מה הקטע? האם זה חוסר הבנה? חוסר פחד? אולי בטעות? אז לא טעות ולא חוסר הבנה… זה פשוט הדחף הטבעי ההתפתחותי

כדי להרגיש טוב, בטוח ועם יכולת להתמודד עם דברים שקורים, צריך להכיר את עצמי, להבין את עצמי ומשם לבחור אחרת. אפשר לנסות קיצורי דרך…אבל, זה פחות יעיל לאורך זמן…

איך אפשר למצוא משמעות לחיים שלי? זו חוויה המלווה רבות.ים מאיתנו. חשוב שנרגיש שיש משמעות לפעילות שלנו. למעשים שלנו.

מה למדתי ולא ידעתי? "ואז צעקתי עליו (על הבן המתבגר)… תוך כדי הצעקות שמעתי את עצמי כאילו אני אבא שלי. זה הפיל אותי – הייתי בהלם שאני מתנהגת כמוהו, שתלטנית ורותחת מכעס, בדיוק כמוהו כשניסה להכתיב את הדרך שלו. ואני מתעבת שתלטנות..הוא היה אבא טוב, אבל היו לו סגנונות שאני ממש לא רוצה להיות. אני תופסת את עצמי כאמא מאפשרת

במה הילד.ה שלך מעולה? "במה אני טוב.ה או הכי טוב.ה?" – את התשובה לשאלה הזו, אם נרצה או לא, כל ילד.ה מחפש.ת בשקט, בלב פנימה. ואם את.ה לא יודע.ת לשקף לה.ו תשובה – אני מציעה לך להתחיל לחפש. למה זה כל כך חשוב? להיות "ממש טוב.ה במשהו" היא אבן דרך חשובה בבניית הערך העצמי של הילד.ה שלך – מין ידיעה

איך יכול להיות שאת מטפלת רגשית והבת שלך מתביישת במסיבת חנוכה? היא קמה ומתחילה לרקוד, עושה סיבוב ואז מתיישבת שוב בכסא שלפניי, אני מניחה את המצלמה  ומחבקת אותה מאחור. "קרה משהו?" אני לוחשת… היא מנידה בראשה. ראיתי שהיא לא קיבלה מכה או משהו. אני נותנת לה נשיקה ושתינו ממשיכות לצפות בחברות.ים שלה רוקדות.ים. הגננת מזמינה אותה להצטרף בריקוד השלישי, היא

מה לעשות כשאין "זמן כמות"? אני מבינה שגם ככה את.ה מג'נגל.ת ומשתדל.ת להיות כאן וכאן, לענות על הצרכים של הילד.ה ושל כולם.ן – ושזה מתסכל שיש לך פחות זמן איתה.ו. ואני לא רוצה להעצים אצלך תסכול או אשמה. ממש לא. אבל, אני כן רוצה להרחיב את המבט על עניין הזמן שלכם.ן יחד, שיהיה יותר משמעותי ומקרב. עם מה שיש. תכל'ס,