מה לעשות כשאין "זמן כמות"?
אני מבינה שגם ככה את.ה מג'נגל.ת ומשתדל.ת להיות כאן וכאן, לענות על הצרכים של הילד.ה ושל כולם.ן – ושזה מתסכל שיש לך פחות זמן איתה.ו. ואני לא רוצה להעצים אצלך תסכול או אשמה. ממש לא. אבל, אני כן רוצה להרחיב את המבט על עניין הזמן שלכם.ן יחד, שיהיה יותר משמעותי ומקרב. עם מה שיש.
תכל'ס, איך זמן נמדד? בכמות – שעה, יום, דקות. ואיך קשר קרוב ומיטיב נבנה? הוא מתבסס על כמות זמן, אבל גם על תחושת ביטחון ונינוחות.
ככל שאני נמצאת איתך יותר, אני מכירה אותך יותר – יש לי הזדמנות לפגוש אותך בכל מיני מצבים: עצב, שמחה, תסכול, עייפות, התלהבות, פחד. ואז יש לי הזדמנות לעזור לך להירגע, לנחם אותך, ובקיצור – להיות שם בשבילך. הכמות הזו תורמת לחוויית הביטחון שלך איתי, ולאמונה שלי ביכולת שלי לעזור לך.
זה נכון בכל מערכת יחסים קרובה, וגם בקשר הורה-ילד.ה: היכרות וקרבה הן תוצאה של זמן יחד, והרבה.
אבל כשאין הרבה שעות יחד – עדיין יש "כל מיני מצבים", וחשוב שאני, ההורה, אתן לך את הביטחון שאני כאן, אוהב.ת אותך בכל מצב, ומהווה "חוף מבטחים" בכל מקרה. איכות היא ממש לא רק הנאה ביחד.
אז מה לא לעשות?
אם הזמן שלך עם הילד.ה מצומצם – אל תשתדל.י למלא אותו בפעילויות כייפיות כדי "להשאיר זיכרון". קודם כל, זה מביא אותך לפגוש רק את הצד הנלהב של הילד.ה, ויש לה.ו עוד צדדים. ומעבר לזה, תכנון תוכניות בילוי מייצר ציפיות גבוהות להנאה – וזה לא תמיד קורה. ואז האכזבה שלך משפיעה גם היא.
אז מה כן?
לנתק את הקשר הרעיוני בין זמן לאיכות, ולחשוב על קשר איכותי גם בזמן המועט. ברור שתמיד עדיף כמות רבה יותר – אבל אם אי אפשר, הכי חשוב להיות בקשב לצרכים שעולים. להגיע למפגש עם כוונה "להיות יחד", ולא לפתח תלות בפעילויות חיצוניות שיבטיחו את הכיף. לפעמים גלידה, משחק בגינה או משחק בבית מקרבים הרבה יותר.
ובעיקר – להיות נוכח.ת עם כל דבר שעולה. אפילו לשמוח כשהילד.ה בסערה רגשית, כי אז יש לך הזדמנות לסייע, להכיר, להבין ולחזק אצלה.ו את התודעה של היותך דמות קרובה שאפשר לסמוך עליה.