איך יכול להיות שאת מטפלת רגשית והבת שלך מתביישת במסיבת חנוכה?
היא קמה ומתחילה לרקוד, עושה סיבוב ואז מתיישבת שוב בכסא שלפניי, אני מניחה את המצלמה ומחבקת אותה מאחור. "קרה משהו?" אני לוחשת… היא מנידה בראשה.
ראיתי שהיא לא קיבלה מכה או משהו. אני נותנת לה נשיקה ושתינו ממשיכות לצפות בחברות.ים שלה רוקדות.ים. הגננת מזמינה אותה להצטרף בריקוד השלישי, היא מסרבת.
כשהגננות מחלקות כל מיני עזרים לריקוד, היא לוקחת ומשתתפת בישיבה, לפעמים. אני מחבקת אותה.
יש בי יש חלקים ש"משתוקקים" לשכנע אותה לקום, לרקוד, להינות וגם לאפשר לי לצלם אותה עבור המזכרות שלה מהילדות שלה. הרי, אחד מהתפקידים שלי זה גם "לתעד":-)
למזלי, בי החלקים האלה הם לא הרוב והם גם קצת מצחיקים אותי. אבל, הם שם. אני לא מתכחשת לרצון שלי בתוך האירוע הזה.
"שנה שעברה היא השתתפה, מה קרה?" – שואלת אמא של חברה שלה שיושבת לשמאלי.
"אני לא יודעת בדיוק, אחר כך אני אדבר איתה", אני עונה לה
הבת שלי יושבת נינוחה בכסא שלה, וזה הכי חשוב לי.
איך זה יכול להיות שאת מטפלת רגשית והבת שלך מתביישת לרקוד במסיבת חנוכה? שואלת אותי, בכנות, אחת האמהות בתום הריקודים בזמן ה"מינגלינג".
ואם הייתי רופאת שינים והבת שלי היתה צריכה יישור זה גם היה מפתיע אותך? אני תוהה בחיוך (אני אוהבת אותה וגם אוהבת את השאלה הזו) או איך זה שהבת שלי עם עיניים כחולות? הבת שלי לא רוצה לרקוד במסיבה, היא לפעמים ביישנית, יש לה בטחון בעצמה, ברוך השם. ויש לה דימוי עצמי חיובי. ההשתתפות במסיבת חנוכה היא לא משהו שכדאי להתעכב עליו. לדעתי.
מסיבת חנוכה היא הטריגר הראשון למוטרדות ההורית מהביישנות של הילד.ה.
היא גם האירוע הראשון בגן עם ההורים…וההזדמנות לחגיגה…ולצילום המתוק.ה שלנו מופיע.ה. כמעט לכל הורה היתה גם מסיבת חנוכה בילדות האישית…
מסיבת חנוכה זה גם קצת מאמץ הורי… לצאת מוקדם מהעבודה, בייביסיטר לאחיות ולאחים ובכלל צריך להתארגן… ובאופן טבעי נולדת בהורה ציפייה להנאה ולגאווה. אבל, הילד.ה לא מחוברת לזה, אם הרגיש,ה אי רצון להשתתף זו החוויה האותנטית שלה.ו וממני נדרש רק לאהוב ולקבל.
גם אני מתרגשת. במסיבות שהיא השתתפה ורקדה, נהניתי מאד לראות את הסוכרייה שלי מחוללת במעגלים. ובמסיבות שהיא לא השתתפה, הצטערתי, ידעתי שהתכוננה. אבל לא הייתי מאוכזבת ממנה ולא ציפיתי ממנה "להתגבר". כי זו בסה"כ מסיבת חנוכה ואם היא לא משתתפת ב"הופעה" , לא קרה כלום!
חיבקתי ואהבתי אותה ולרגע לא עלה בדעתי שהיא פחות ממושלמת.
וכבר על הדרך…הסיבות להחלטה של הילד.ה לא להשתתף מגוונות ואישיות:
יש ילדות.ים עם רגישות גבוהה. שחווית הכניסה לאירוע עם מוסיקה ועם הרבה אנשים מסעירה ומציפה את החושים שלהם.ן. המערכת הפזיולוגית נמצאת בעוררות גבוהה ובאופן טבעי הם.ן ייצמדו להורה, כדי להירגע.
ויש ילדות.ים שפשוט לא רוצות.ים לרקוד מול "קהל ההורים" שיושב קרוב, מול המצלמות. מי לא מתחבר.ת?
לפעמים "משהו" מוציא את החשק פתאום. יש כל מיני…
ויש את הרוב שרוקדות.ים בשמחה ובהנאה. נפלא.
חשוב להבין, איך זה נראה מהצד שלהה.ן?
מסיבת חנוכה זה להגיע למקום יומיומי מוכר ונוח, בלילה, כל ההורים שם בבת אחת, צפוף, מוסיקה, אור נורות ולא אור יום… לפעמים לא קל להכיל את השינוי הזה.
מסיבת חנוכה היא לא "מבחן בטחון עצמי". היא מסיבת חנוכה, המטרה לחגוג, לאהוב, לאכול סופגניה, להדליק נר. להיות ביחד. ההופעה היא חלק מהעניין… וחבל שעצם ההשתתפות בה תהפוך לעיקר.
אם ננסה לשכנע אותה לרקוד, זה רק יוסיף לה מתח מעבר למתח שהיא כבר נמצאת בו.
למה שאני אהרוס לה את ההנאה? למה שאטע בה הרגשה שהיא מאכזבת אותי? אם היא ממש לא.
חג שמח!