2016 – הזכרון והעצמאות בשבוע הזה, המשמעות של ״להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים״ חודרת אצלי עמוק. אני תמיד מתרגשת מהמילים – ״ עם חופשי בארצנו״, ותמיד מתלווה להן ההכרה שזו זכות, ושזה לא היה ככה פעם.. החופש, המוגנות, השיוויון… אלפי שנים לא היה ככה, עד לא מזמן.. ואז… ״יזכור ישראל… ויאבל על זיו העלומים..״…המשפט הזה מכווץ אותי
"אהבה אמהית – אני יודעת מה זה ואני לא בטוחה שאני מרגישה את זה עם הילד/ה הזה/ו" אני זוכרת את המפגש הראשון שלי עם אמא שלא אוהבת את הילד שלה, את הכאב שבהכרה הזו, גם שלי. מאז פגשתי עוד אמהות… הן כל כך שונות, ברור, הכאב דומה וההתמודדות אחרת…וזה, בערך, מה שהן אומרות בהתחלה: "אני מוטרדת, אני חושבת שמרגישים את זה,
ברוכה שעשתה אותי אשה, אמן! הנג אובר, הבוקר שאחרי "יום האשה", עומס התכנים והפרסומות היה כמו לערבב יחד אלכוהול איכותי וכזה שפחות. העצמה נשית, תמיד נכונה וחשובה ונחוצה. נשים חזקות ומרגשות עם סיפורי הדרך שלהן, או אמיצות שחוו הטרדה או תקיפה מינית ושיתפו, כל הכבוד! על האומץ, על שבירת הסטריאוטיפ של אשה-חלשה-מוטרדת. הצטערתי שלא שמעתי עוד סיפורים על הנשים שטרם פרצו את תקרות
פנטזיית ההורות:-) מה חשבתי לעצמי לפני:-)… בעיקר חייכתי:-) ורקמתי עתיד… אני אהיה אמא כזו וכזו והוא יהיה ילד כזה וכזה ויהיה לנו כייף ומושלם יחד… היא תהיה כזו מתוקה ואני אהיה אמא מדהימה… ההורות היא משהו שאני איהנה ממנו, שאצמח ממנו, תהיה לי הזדמנות לתת, להראות, להוכיח… הקשר שלנו יהיה מדהים… אני אצליח לעשות עבורו
למה קשה לנו לסלוח? סליחה היא אתגר גדול ומשמעותי. רק אני יודעת בלב שלי אם סלחתי באמת. זה לא משנה מה אמרתי כלפי חוץ. חשיבות הפעולה "לסלוח" מוצאת ביטוי בכל הדתות, כמעט. זו אמת אנושית אוניברסלית. תפילות הסליחות מתקיימות כל בוקר, ראש השנה ויום הכיפורים בפתח ותיכף נוצף בסיפורים ופרשנויות למה כדאי לנו לסלוח. אך, גם
הכנה רגשית לכיתה א' – להורים אוטוטו נפרדים מהגן, התרגשות, פרפרים בבטן… הילד/ה עברו הכנה לכיתה א', הכנה רגשית, הכנה לימודית, הכנה מוטורית, שולחן כתיבה, ילקוט, התרגשות, בירור על המורה… בירור על החברים בכיתה… דעה כזו או אחרת על משרד החינוך… נראה שעשיתם הכל לפי הספר… ושהכנתם ה כ ל נכון, אבל מהי ההכנה החשובה ביותר בצ'יק ליסט? לדעתי, זו ההכנה הרגשית שלכם ההורים
למה כדאי לשים לב בבחירת מסגרת יומית עבור תינוקות עד גיל 3. שותה קפה אתמול, בשמש, בחצר ליד פעוטון ושומעת את הגננת/מטפלת שרה לילדים בחצר ומספרת סיפור… אבל, אני לא שומעת אותם עונים.. מגיבים… הסתקרנתי ושאלתי את המארחת שלי – מה הגילאים וכמה ילדים בגן? ונעניתי שהם חמישה בני שנה עד שנה וחצי. המטפלת המשיכה לשיר להם "לכובע שלי שלוש
כשהחלטת להיות אמא/אבא לא יכולת לנבא איך תהיה החוויה הזו. אי אפשר, באמת, לדמיין את היומיום, את המפגש בין התכונות הייחודיות שלך לבין התכונות הייחודיות של הילד.ה שלך, את העוצמה הרגשית, את העייפות… כשהחלטת להיות אמא/אבא היתה לך שאיפה להיות הורה טוב.ה, מיטיב.ה ועם קשר קרוב לילד.ה שלך. אולם, לפעמים דברים לא מסתדרים כמו שציפית, כמו שרצית, שתכננת… ובכלל –
הבלבול שמלווה לתעודה – 2015 לפי נסיוני, אין ילד/ה שלא רוצה תעודה מצויינת. גם אילו שאומרים ההיפך. הדימוי העצמי מושפע ממנה וכשהיא מצויינת היא מקור לגאווה. וחד משמעית גם ההורים, שמחים וגאים עם תעודה "טובה". לפעמים, כשרוצים להגן על הדימוי העצמי של הילד/ה מפחיתים בערכה, אבל זה רק במקרים של תעודה פחות טובה. בדרך עובר מסר דו משמעי ומבלבל – היא חשובה או לא? התגובות לתעודה
איך לעזור לילד/ה להתמודד עם לחץ חברתי? אמנם, כולנו יודעות מה לחץ חברתי, אבל ברשותכן אנסח אותו כדי לבסס הגדרה משותפת. לחץ חברתי – הדרך של קבוצה, קטנה או גדולה, לגרום לך לעשות מעשה באמצעות שכנוע ואילוץ. הוא מתבטא בכל מיני דרכים מ"מה ללבוש" ועד למקרים קיצוניים של תקיפות ואלימות המתרחשות בהשפעת לחץ חברתי. לפעמים היחיד/ה מציית/ת מראש מפני שהחשש מהקבוצה
שיר הסלפי דווקא חמוד! תנוחו! מה נהיה? איך שיר פארודי וחמוד הופך לאויב החינוך? צפיתי והקשבתי עכשיו ל"שיר הסלפי" וזאת בעקבות ידיעה מהבוקר ש"בעקבות המחאה החריפה נגד "שיר הסלפי"…שוקלים מארגני הפסטיגל לשנות חלק מהמלים ו"לרכך" את הכוריאוגרפיה הנועזת שלו" (20.10.14 "הארץ", יאיר אשכנזי) די! תנוחו! מה נהיה איתכם? מה זה אומר עליכם ההורים, אם אתם חושבים או חוששים מהשפעתו של
נעים מאד:-) אני אלונה, עוסקת בטיפול וייעוץ פסיכותרפיה ובהדרכת מטפלות.ים בקליניקה שלי, ברעננה. מחוץ לקליניקה, אני חוקרת התפתחותית ומתמקדת בהשפעת החוויה הרגשית ודפוסי החשיבה על החיים, גם במסגרת אקדמית וגם עצמאית. וכל הזמן – אמא לשתי בנות ובן.
