מה זה להכיל?
להכיל זה לא להתאפק.
להכיל זה להיות מיכל. משהו נכנס לתוכו והוא מחזיק אותו. המיכל לא משנה את התכולה, לא מעביר עליה בקורת ולא מתאפק. פשוט מחזיק.
המיכל לא מצפה ממה שנכנס ממנו למשהו. גם לא להערכה על ההסכמה להכיל.
"להכיל" מבחינה רגשית זה "להחזיק" עבור מישהו.י את הרגשות שלה.ו, את מה שיוצא ממנה.ו החוצה. לפעמים בשטף, לפעמים בהתפרצות ולפעמים בשפת גוף. הכלה רגשית היא מיומנות שלומדים אותה והיא מאתגרת ליישום. היא לא חובה. אבל היא בעלת ערך עצום בתוך קשר. במערכת יחסים קרובה האתגר משמעותי. כי הרבה פעמים "מה שיוצא ממנה.ו" פוגע בך. לפעמים מאד. או מתסכל אותך. וזה קשה "להכיל" = "להחזיק את זה". בלי להגיב. אפילו בפנים.
למה זה טוב? למה כדאי להתאמן על המיומנות הזו?
כי רק כשאני מצליחה להחזיק את הרגשות שלך בלי לערב את ההשקפה, הדעה, הרגשות שלי – רק אז יש לי הזדמנות להבין אותך ולפעמים גם לך להבין עצמך במרחב בטוח.
אם "הכלתי" את מה שהוצאת זה לא אומר שאני מסכימה איתך. אבל, ההכלה של הרגשות שלך בלי דעות קודמות היא הזדמנות פז להקשיב ולהבין מה עובר עליך. הבנה רגשית, "החזקה" ושיקוף רגשי מייצרים קירבה משמעותית בינינו ונוסכים בטחון בקשר. מתפזרת בך ובי הרגשה עמוקה של קבלה "כפי שאני". ואני "המיכל" יכולה גם לחוש את הלב שלי נפתח באמפתיה, יחד עם עוצמה שנובעת מיכולות הוויסות שלי. מהיכולת שלי לא להתערבב. מהנינוחות של הגבול בינינו. זה שלך. זה לא קל. אבל זה שווה ללמוד ומדי פעם ליישם בזוגיות ובעיקר בהורות. זה בסיס משמעותי בקשר בטוח.
אני מאמינה שהכי משמעותי. כי חווית הקבלה מרפאת ומצמיחה.
להכיל זה לא להתאפק. אם בזמן ההתפרצות של הילד.ה או בנ.תזוג או כל אחד.ת אחר.ת שתקת ולא הגבת. שתקת ורתחת בפנים. שתקת ופשוט לא אמרת את כל מה שעלה וגעש בך אז במקרה כזה – התאפקת. כי באותו זמן היית מרוכז.ת בלרסן את התגובה שלך, מרוכז.ת ברגשות שלך, בתסכול או במאמצי ההתעלמות שלך.
לא "הכלת". לא יכולת להיות מיכל.כל אחד.ת נשאר.ת עם רגשותיה.ו הכואבים. זה קורה וזה מובן, לפעמים זה ככה ולפעמים ככה. אנושי. וגם חשוב שבכל זאת לא "פעלת" עפ"י הרגשות שלך ונשארת בשיח, עכשיו יש לך הזדמנות לברר עם עצמך את מה שעלה בך. עם עצמך ורק אחר כך עם האחר.ת.
אז – להכיל זה לא להתאפק. רק שתדע.י
