אני אחליט על עצמי! גיל שנתיים וגיל 16

אני יכול.ה לבד – גיל שנתיים וגיל 16

מכיר.ה את זה שבגיל שנתיים, לפעמים קצת לפני, היא מתרחקת ממך בגן שעשועים ובכלל לא מסתכלת אחורה? ואת.ה חושב.ת שהיא כנראה לא מפחדת ואולי לא ממש מבינה, נכון? אמנם, התינוקות שונות.ים וכו' ואני לא יכולה להכליל את כולם.ן. אבל, היא מבינה שאת.ה רחוק.ה ונמצאת בשלב התפתחותי של נפרדות וגיבוש "אני". היא רוצה לחקור את הסביבה והיא פנויה קוגניטיבית ורגשית לשחק ולחקור רק כי היא סומכת עליך שאת.ה שומר.ת עליה. היא "חוקרת" ואת.ה מהווה את ה"בסיס הבטוח" לחזור אליו בעת מצוקה וגם לחיבוק-חיזוק או לממתק. זו תיאוריית ההתקשרות על בוהן אחת (ג'ון בולבי). אם לא היית מהווה עבורה בסיס בטוח ואוהב היא היתה חוקרת פחות. ובגיל שנתיים כשהוא מתעקש שלא לשתף פעולה אז לפעמים זה חמוד ו"יש לו אופי" ולפעמים זה מתיש ואחר כך יש רגעים של חיבוק וכייף. ובעיקר, יש בך הבנה שזה שלב התפתחותי.

בגיל שש עשרה, לפעמים הרבה לפני. זה אותו דבר. היא והוא גדול.ה, בוגר.ת ולפעמים פחות חמוד.ה, גם בעיני עצמה.ו. הוא סוער.ת (לפעמים, בפנים יותר מאשר בחוץ) ותוקפ.ת בקלות. מתרחק.ת ממך כדי לחקור, להבין, להגדיר לעצמה.ו ערכים, עקרונות וזהות. ועדיין, הוא והיא צריכ.ה אותך כ"בסיס בטוח" לחזור אליו בעת מצוקה ולפעמים גם לחיבוק-חיזוק, כמו בגיל שנתיים. זה רק נראה אחרת. יותר מתיש ויותר מרוחק. תקופת ההתבגרות היא שלב התפתחותי ארוך של בניית זהות עצמית. שלב חשוב שמערב צרכים סותרים של לחקור לבד, נפרדות, התנגדות ורצון שתישאר קרוב.ה ומקבל.ת וגאה בה.ו. כמו בגיל שנתיים. זה קונפליקט לא פשוט עבורה.ו. וזו דרישה מאתגרת מאד להכלה, לגמישות ולהבנה גבוהה ממך. אבל, ככל שמבינים יותר את מה שעובר על המתבגר.ת, קל יותר להתמודד. ואפילו שנראה לך שהדבר האחרון שמעניין אותה.ו זה את.ה, חיבוק, או לגרום לך נחת, זה בדיוק ההיפך. האישור שלך, הרגשות שלך וגם הנחת שלך ממנה.ו חשובים לה.ו מאד. אני לא אומרת סתם. זה בדוק.

אנחנו רק יכולות.ים לבחור איך להגיב במהלך השלב הארוךךך הזה, והחדשות הטובות שגם זה יעבור:-)

 

אלונה

אהבתם? מוזמנים לשתף