אפשר רק לחיות את החיים ואפשר גם יותר.

"זה מה שנשאר, רק כמה רגעים, הרבה בדמיון מעט בחיים.." (שלמה ארצי)

ואצלך? עד כמה החיים שלך קרובים לציפיות שלך?

הדמיון הוא הוא מורה הדרך ופנס האור שלנו…

אנחנו כל הזמן מדמיינים את החיים שהיינו רוצים, את מערכות היחסים שלנו, את המעשים שהיינו רוצים לעשות ואת מה שהיינו אומרים אם יכולנו…השאלה היא מה נשאר רק בדמיון? ועד כמה החיים שלך קרובים לדמיון שלך?

ואם הם מאד רחוקים החיים הדמיוניים מהאמיתיים…מה עשית בשביל לצמצם את הפער?

איך אתה מרגיש בחיים שלך?

האם את בדרך בה בחרת? אם לא…אז, מי בחר?

עצרו ושאלו עצמכם את השאלות הללו:

מה עוצר אותי מלחיות את החיים שאני רוצה ואיך מתמודדים עם זה? ועם הוויתור?

איך אני מתמודד/ת עם רגשות שליליים וחוסר סיפוק?

איך התמודדתי עם מעברי החיים השונים?

אני רוצה לבטא עצמי במערכות היחסים שלי (עם אמי/אבי, חברים, בן/בת הזוג, הילדים, ה"בוס", המנהל, החברים ועוד) ובכלל…בעולם… אני עושה זאת?

כשלא שואלים את השאלות מתעלמים ומוותרים על האפשרות לשנות ולשפר. לפעמים מפחד, לפעמים מחוסר תחושה והרגל ש"ככה זה". אבל ההרגשה בלב היא האיתות.

איך טיפול / ייעוץ יכול לעזור לי?

1. אברר עם עצמי

2. ארחיב מודעות לבחירות שלי ולרגשות שלי ואבין.

3. אשים עצמי במרכז ואשתדל בשבילי

לפעמים מס' שיחות הבהרה יכולות לשנות את מנגינת החיים שלך!

כשהילד צריך טיפול – מיד מספקים, כשיש כאב או בעיה פיזית – מיד מחפשים ומשלמים לשמוע את הרופא המומחה.

אך, כשמתמודדים עם קושי רגשי – עם זה "חיים" כי "ככה זה".

על עצמך יש נטייה לוותר, לדחות, לחיות עם רגשי אשמה או האשמה – "אני לא בסדר או הם לא בסדר".

כשבאים לטיפול, זה מתוך החלטה של "אני רוצה לחיות טוב יותר".

הדרך לביטוי עצמי ולחיבור אמיתי ובטוח עם הסביבה מתחילה בחיבור בטוח פנימה. כשאדע מהיכן באתי…אדע לאן ללכת.

בהצלחה.