למה זה כל כך חשוב? להבין את עצמי. אין לי כוח לזה…

זו אחת התגובות הכי שכיחות. אני מרגיש.ה מתח, מתקשה להכיל משהו בחיים שלי. אבל, לא מתאים לי "לחפור" בעצמך.

אבל, רק כשאבין את עצמי אוכל לנהל את עצמי, להתנהל ולחיות ממקום של בחירה ולא בתגובות למה שקורה לי.

כי "הכל" מתחיל מ"שם" – ההתנהגות שלי, התגובות שלי, הבחירות שלי (הקטנות והגדולות) ובעצם החיים שלי.

אני זה נסיון העבר שלי (כל הדברים שהתרחשו בחיי) שלימד אותי (בלי ששמתי לב לפעמים) איך לפרש דברים ואיך להגיב. לפעמים, התגובות שלי אוטומטיות, לפני שאני מספיק.ה בכלל לשקול, לנשום עמוק ולבחור תגובה מתאימה. תגובה אוטומטית היא על פי העבר, על בסיס דמיון מינימלי בין העבר להווה. המוח שלי מזהה סטואציה כמצב מתח דומה לעבר.  ככה אני מפספס.ת פרטים חשובים שקורים עכשיו.  מפספס.ת את ההבדלים בין ההווה לעבר.  תגובה מהירה ואופסס לא תמיד מותאמת.

אני זה לא המחשבות שלי שרצות בראש כל הזמן. לפעמים סותרות אחת את השנייה. לפעמים מחשבה אחת מלווה אותי כל היום – נעימה או לא. המחשבה הזו משפיעה על החוויה שלי, על ההבעה שלי, על ההתנהגות שלי. המחשבות שלי הן לא אני – הן מחשבות שלי. אבל, לפעמים קשה לי להבדיל ואני לא בטוח.ה שאני יכול.ה לבחור ולשנות אותן.

אני זה ההצלחות שלי שאני מתמוגגת מהן ואני זה הכשלונות שלי שאני מנסה לא לחשוב עליהם או חושב.ת עליהם כל הזמן.

אני זה האמונות גרעין שלי והערכים שלי שמתווים את דרכי. חלק אימצתי וחלק  ספגתי ולא בטוח שכלן טובות לי.

אני זה תחושות הרעב, החום, השובע, הקור.

אני זה הגוף שלי – איך הוא נראה בעיניי? אני אוהב.ת אותו? אני פחות? מה אני אומרת לו ולי כשאני מסתכלת במראה?

אני זה הרגשות שלי שמציפים אותי, לפעמים משום מקום. לפעמים אני לא מבינ.ה  למה דווקא "זה" נגע בי.

אני זה איך אני מתנהלת, מרגישה ומתנהגת במערכות היחסים שלי. יש "אני" שונה ביניהן.

אני זה גם הגבולות שלי, של הרצון שלי, של רצון האחר.ת. בתחומים שונים. עם גמישות שונה.

וכשאני מבינה את עצמי. מזהה את אמונות הגרעין שלי ובוחרת לשחרר את אילו שלא מיטיבות. מזהה את המחשבות שמלוות אותי. בוחרת איזו מיטיבה לי ואיזו לא. מבינה את המקור לתגובות שלי. מזהה מתי הן אוטומטיות ללא מחשבה וללא בחירה ואז מצליח.ה לבחור אחרת. מכבד.ת ומכיר.ה את הרגשות שמציפים אותי. מקבל.ת ומבינ.ה שעונג וכאב, הצלחות וכשלונות ועוד יהיו תמיד בחיים שלי ואני יכול.ה לבחור איך להתמודד ולהגיב. אז,  אני מתחי.לה לבחור ולהתנהל בדרך שמתאימה לי, שחותרת למטרות שלי ולהרגשת שביעות הרצון שלי.

אי אפשר לקצר דרכים – צריך ללמוד ולהבין את ה"חומר" כדי להצליח "להתנהל" הכי טוב שאפשר.