למי יש יום הולדת…לי, לי, לי למי יש יום הולדת? "לי..לי..לי" שרים דץ ודצה ואנחנו איתם בכל פעם. לי, לי, לי – זו התשובה שבה אתמקד. נודה ולא נכחיש – ימי ההולדת של ילדינו הם הפקות. ישנה תעשייה שלמה של אנשים שמתפרנסים בכבוד מימי ההולדת וקהל לקוחות בלתי פוסק. ההורים משקיעים זמן, כסף, אהבה ותכנון ביצירת האירוע המושלם
מה התפיסה החינוכית? איך נראים הילדים?איך לבחור פעוטון? מה חשוב לבדוק?
זר גמור? לא ממש – זה אני זר גמור זר גמור יום שחור אחד היכה מכות נמרצות אותי הסליחה קשתה עלי מפני ש(במקרה) הוא היה עצמי אבל כעת השד ההוא ואני חברי נצח זה לזה א' א' קאמניגס A total stranger one black day knocked living the hell out of me — who found forgiveness hard because my(as it happened)self he
"למה אתה לא מספר לי מה אתה מרגיש" 🙁 ואת? מה את מספרת? אני כל כך רוצה להרגיש קירבה ובטחון בתוך מערכת יחסים. זהו האוצר הנחשק שערכו לא מסולא בפז. תחושת האושר הפנימית והרווחה הרגשית תמיד מלווים שיח אינטימי וקרוב. אבל, לפעמים אני לא יודעת איך לייצר את זה. לא תמיד למדנו בבית איך עושים את זה? ואולי גם למדנו שעדיף להסתיר רגשות מסויימים
שלמות – יש דבר כזה? אנו משתוקקים לחוש ולהרגיש שלמות … חושבים, רודפים, משתדלים, מתוסכלים ומנסים להשיג את תחושת השלמות שעפ"י הבנתנו היא מצב ללא כאב וללא טרדות. פירוש המילה "שלמות" מלשון "שלם", מצב בו אין חוסר. הפירוש הזה יוצר את התסכול. עיגול יכול להיות שלם. לא החיים שלנו שהם תנועה מתמדת, שינויים, אירועים, גירויים ועוד, זהו כשל לוגי בהבנה
זה מעבר לשינוי ורפורמה – רק מערכת חינוך חדשה לגמרי תציל המצב. "אם אני הייתי רוצה לשלוח ילד כדי שילמד להתמודד עם המציאות המורכבת הקשה מאוד עמה אנו חיים, המקום האחרון שהייתי שולח אליו זה בית הספר. בית הספר הוא מכונת זמן, הוא מחזיר אותנו איזה 150-200 שנה אחורה, למציאות שכבר לא קיימת, של יציבות, של מבנים לינאריים, של פיקוח
זה הטסטוסטרון…זה לא רק הבן שלי כל העוברים מתחילים התפתחות כ"בנות". הורמון הטסטוסטרון מתחיל להשפיע על המע' ההורמונלית כשהעובר בן 6-8 שבועות ונוכחותו יוצרת אשכים, פין ועוד שינויים בלתי נראים. למה זה חשוב לנו לדעת? כי בעצם הבסיס להבדלים הרבים בין המינים (עליהם נכתבו ספרים, בדיחות ועוד) נובע מדברים פיסיולוגיים: הורמון הטסטוסטרון והשוני בהתפתחות המוח בין בנים לבנות. הורמון הטסטוסטרון
זמינות מול נוכחות נוכחות "כאן ועכשיו" – אני כאן פיזית, אבל האם "כולי" כאן? אנחנו רגילים לך שהמחשבה שלנו נודדת באופן חופשי עם אסוסיאציות שעולות, עם מטלות שיש להספיק, עם מתחים רגשיים. אמנם אני "כאן עכשיו", אבל "חלקים" מהמודעות שלי נמצאים במקומות אחרים – בעבודה, בשיחה האחרונה עם X , ברשימה לסופר, בחופש, בלחץ מהיום הארוך שמצפה לי. ההתקדמות הטכנולוגית
…איזה אפליקציה אומרת מה עושים? ה"מסך" הוא אחד מדילמות ההורות המשמעותיות, בימינו. איך מצליחים לאזן בין הפיתוי הצבעוני המשתדרג כל הזמן לבין המחקרים הרבים בדבר הנזקים שבחשיפה למסך? ומה עם רצון הילדים? לפני יומיים צפיתי באייטם חדשותי שעסק במתנות חנוכה. צולמו ורואיינו ילדים בגיל בית ספר יסודי כשהם תרים אחר מתנת חנוכה. הלוקיישן: חנויות צעצועים ומשחקים מעוצבות ועשירות וגם
השבוע נחגוג את חנוכה. מהי חנוכה בשבילך? שירים, חנוכייה, נרות, סופגניות, מתיקות, לביבות, מאבק בדיאטה, גן ילדים, מסיבות, פסטיגל, חופש חנוכה וכמובן – אור וכו'. אבל מה עם הנס הגדול? האם בכלל משקיעים בו מחשבה נוספת? או שלא מאמינים בניסים ? עומס האסוסיאציות של מילויי סופגניות חדשניים 🙂 משכיח שלחנוכה יש משמעות אישית רוחנית הנוגעת לכל אחד ואחת
בנים בבית ספר יסודי – למה זה לא…? הבן שלי לא אוהב ללכת לבית ספר. הוא מצליח בלימודים ומצליח חברתית. זה לא נובע מקושי. זה נובע מזה שהוא לא נהנה. הנאה. ממתי זה פרמטר? זה הפרמטר – לדעתי. בתי ספר היום בנויים, כאילו, לקבוצה של פנסיונרים, "שבו בשקט, תקשיבו, תשתדלו לא להתנועע, להתפרץ, להתלהב, עליכם להקשיב ולציית". כלומר, בשביל ילדים
נעים מאד:-) אני אלונה, עוסקת בטיפול וייעוץ פסיכותרפיה ובהדרכת מטפלות.ים בקליניקה שלי, ברעננה. מחוץ לקליניקה, אני חוקרת התפתחותית ומתמקדת בהשפעת החוויה הרגשית ודפוסי החשיבה על החיים, גם במסגרת אקדמית וגם עצמאית. וכל הזמן – אמא לשתי בנות ובן.
אתר זה נמצא בתהליכי התאמת הנגשה
