פנטזיית ההורות:-)

 

מה חשבתי לעצמי:-)

 

 

 

 

מה חשבתי לעצמי לפני:-)… בעיקר חייכתי:-) ורקמתי עתיד…
אני אהיה אמא כזו וכזו והוא יהיה ילד כזה וכזה ויהיה לנו כייף ומושלם יחד…
היא תהיה כזו מתוקה ואני אהיה אמא מדהימה…
ההורות היא משהו שאני איהנה ממנו, שאצמח ממנו, תהיה לי הזדמנות לתת, להראות, להוכיח…
הקשר שלנו יהיה מדהים…
אני אצליח לעשות עבורו את מה שלא הצליח לי,
אני אהיה אמא נהדרת ואני אעשה את זה נכון, ואת זה נכון והכל חלומי…
אם לא היתה לי פנטזיה כזו… לא הייתי בהריון

ואז מזל טוב!

ומהרגע הראשון מתחיל מין בלבול… הוא נראה כמו שחשבתי? הוא יפה? היא נרגעת אצלי? או אצל אחרים? אני אמא טובה? הוא תינוק רגוע?
היא לא אוכלת? הוא לא ישן…
ואחר כך הסרגל הזה… הרימה ראש? מתיישב לבד? זוחלת? נעמד? מדידות ומדידות … חרישיות או קולניות…
והגן? יש חברים? משתתפת במפגש? אהובה? מסתדר?

שכחתי כבר ממה חשבתי לעצמי… בפנטזיה ההיא שנרקמה בהריון… ולפעמים כשקשה היא עולה בזכרון.
מה זו הפנטזיה הזו?
היא ילד דמיוני, לא אמיתי.
האמת, בכלל חבל שהכרתי/ המצאתי אותו… כי הפער בינו לבין הילד שלי, מפריע לקשר בינינו.
עוד דברים מפריעים… האמונות שלי על חינוך, האמונות של הסביבה, הילדות שלי, כן.
איך אמר מתי כספי? "זו ילדותי השנייה" וזה אכן כך. ודברים שנחוו משפיעים גם באופן לא מודע.

אני חשבתי ש…
הריי אני הייתי תלמידה מבריקה – איך יכול להיות שהיא מתקשה בלימודים?
אני הייתי כ"כ מנומסת… והיא…
הייתי הספורטאי של הכיתה… הוא לא מצליח לבעוט כדור…
כוכב המסיבות… הוא מתבייש ויושב עלי..
אני הייתי הרשג"דית בצופים… היא בכלל לא רוצה ללכת לתנועה…
הציפיות, הציפיות….
ובוקר טוב! התנפצות הפנטזיה. לא חשבתי על כל האתגרים האילו לפני שהחלטתי להביא ילד/ה,
מה חשבתי לעצמי?:-) 🙁 :-@ 

העניין הוא מה זה משנה עכשיו?

מה שחשוב עכשיו זה שכדאי שתכיר/י בכך שבמקביל לילד/ה שלך גדל/ה ילד/ה דמיוני/ת וכדאי להיפרד ממנה/ו ולהתרכז בילד/ה שלך האמיתי/ת.
להכיר אותה, לחתור להבין אותו, להעצים, לקבל, לתת כלים להתמודד ובעיקר לאהוב אות/ו בדיוק כמו שהם. אבל, בדיוק.
לאהוב זה לא אומר לא לכעוס, לא להתאכזב וכו'. אבל להתאכזב ממעשה של הילד לא מכל הילד!

אם קשה לך ליישם– אפשר לשנות, כי חבל על כל יום.

פתגם סיני אומר: "הזמן הכי טוב לשתול עץ היה לפני 20 שנים. הזמן הבא הכי טוב הוא עכשיו."

אהבה