הבלבול שמלווה לתעודה – 2015

בלבול התעודה

לפי נסיוני, אין ילד/ה שלא רוצה תעודה מצויינת.  גם אילו שאומרים ההיפך.

הדימוי העצמי מושפע ממנה וכשהיא מצויינת היא מקור לגאווה.  

וחד משמעית גם ההורים, שמחים וגאים עם תעודה "טובה".

לפעמים, כשרוצים להגן על הדימוי העצמי של הילד/ה מפחיתים בערכה, אבל זה רק במקרים של תעודה פחות טובה.

בדרך עובר מסר דו משמעי ומבלבל –  היא חשובה או לא?

התגובות לתעודה "לא טובה" מגוונות:

"אני אוהבת אותך ויודעת שאתה חכם אפילו שבתעודה…" / "גם לי היתה תעודה גרועה" / "זו רק פיסת נייר"…

"עם תעודה כזו… אין יותר חוגים, רק לימודים".

נכון, כולנו יודעים, בבירור ששיטות הלימוד וגם כלי ההערכה אינם באמת מודדים יכולות וגם ידע.

ומשרד החינוך אינו משנה את שיטות הלימוד ואת מגוון הכלים להערכה – לכן, ישנם ילדים המתקשים להשיג "ציון טוב" .

זה נפלא, לתמוך ולאהוב את הילד שלי לא עפ"י הישגיו הלימודיים, זה חשוב ונכון. זה הבסיס להכל.

 אבל, אי אפשר להתעלם מכך שתעודות "טובות" מוצגות בגאווה  ותעודות "לא טובות" זוכות להתעלמות או הסברים.

לפעמים באותה משפחה, אי אפשר "לבטל" הישגים של ילדה שהצליחה כי אחותה מתקשה.

זו " רק פיסת נייר"  אשר בהחלט לא מסכמת רמת אינטליגנציה וגם לא את אוצר הידיעות של הילד/ה.

ולפעמים הציון אינו הוגן ואין התחשבות בקשיים ובמאמצים. וגם אופי ההערכות תלוי מאד באופי המורה ובמדיניות ביה"ס.

אז מה זה אומר לילדה השנייה שמחזיקה "פיסת נייר" עם מאיות?

התעודה היא  משוב –  בו מוצגים סך ההישגים בתנאים הקיימים.

ולכן, כשהתעודה לא "נהדרת" – הילד/ה צריך/ה עזרה וגם לבדוק את התנאים ולהתאימם.

התעלמות או תסכול של ההורים לא יקדמו שינוי.

מה לעשות?

הכי חשוב שיחד עם המילים של אהבה וקבלה ללא תנאי להוסיף ולזהות מאמצים ומוטיבציה להצליח.

מבחינתי, עיקר ההערכה לילד/ה היא על המאמצים והמוטיבציה להצליח.

ואם בתנאים הקיימים (התאמות, לקויות למידה, שיטת לימוד) קשה לבטא יכולות חשוב שלא "לבטל", אלא לפנות למערכת

ולבחון איך אפשר לקבל התאמות שיסייעו לילד/ה להצליח. זה חשוב.

יחד עם הרצון להגן רגשית על הדימוי העצמי של הילד עשוי לעבור גם מסר  ש"לא צריך להתאמץ" ו"יש אישור מההורים".

הילדים צריכים עידוד רגשי ועזרה מעשית להתמודדות עם הקושי כדי  להצליח.

הישגיות וחריצות אינן מילים גסות. אילו תכונות חשובות, כשהן מאוזנות כמובן.

"תעודה לא טובה" היא בסיס ל"תעודה טובה יותר" וכשפועלים למען מטרה זו – מצליחים.

התעלמות מהתעודה היא התעלמות מקושי וגם תחושת הסיפוק שבהישג נמנעת מהילד/ה.

ו…אין ילד/ה, (בדוק! שנים אני שואלת אותם אותה  שאלה) שלא רוצה (בלב בפנים) "תעודה טובה".

המתקשים, מסיבות שונות, למדו לקבל – לתרץ – להגיד שלא חשוב להם. אבל, גם הם זורחים מגאווה עם כל ציון שמשתפר.

לכן באהבה ובסבלנות… הביעו אמון ביכולת לשפר ולהצליח, דרשו לקחת אחריות (אם זה הקושי)  והבטיחו שתעזרו.

תשומת הלב, העידוד והעזרה הטכנית ספציפית (עזרה לתלמיד/ה וגם דרישות והתעקשות להתאמה מבית הספר)

תעודה טובה היא באמת שמחה לילד, היא משוב להצלחה ולקצירת פירות השקעה!

עזרו לו/ה להשיג! עד כמה שאפשר!

הדימוי העצמי החיובי יחד עם האמונה ביכולת חשובים.