עוד יומיים ראש השנה וכבר כמה ימים מברכים בשנה טובה, נהדרת, מתוקה ובעיקר שיתגשמו משאלותייך.

רפרפתי בבלוג שלי לראות מה כתבתי בשנים שעברו לקראת השנה החדשה וראיתי "שנה – שינוי", "חיים של בחירה…"

חשבתי על מה אני בוחרת לעשות השנה בתשע" והתחלתי להרהר ברעיון הבחירה. בחירה היא מילה מורכבת ואולי לא מתאימה.

  • מחקרים שונים בפסיכולוגיה ובסוציולוגיה, לא זוכרת שמות, זוכרת מסקנות וממצאים… מצאו שתחושת הבחירה האישית מוטה

ואנחנו, בעצם, פועלים עפ"י הכוונות סמויות. זה קצת מתסכל לגלות שבחירות שחשבנו שהיו עצמאיות וחופשיות בעצם הושפעו מבחוץ.

  • וגם השנה האחרונה – תשע"ד היתה שנה מורכבת מבחינה לאומית, עולמית וגם אישית בקרב כמעט כל מי שאני מכירה. מין שנה "לא מקלה".

וגם המלחמה בקיץ האחרון… לא בדיוק בחרנו. רעיון הבחירה החופשית, יצירת מציאות והתכנון הן ברמה לאומית והן באישית – קצת מעורפל.

עד כמה אני באמת בוחרת וחיה עפ"י הבחירות שלי? לא ברור…

מצאתי שההחלטה הכי מתאימה לי לתשע"ה היא להחליט על משהו אחד שאני רוצה.  האם באמת אפשר להגשים רצון? ? איך? ולמה בכלל?

הרעיון הוא שזה לא משנה אם אפשר – פשוט חייבים, כי אחרת החיים פחות נעימים.

מה זה הרצון האישי הזה?

הרצון שלי זה משהו פנימי, אישי. אני רואה אותו בדמיוני כמו מיתר פנימי. אנחנו נולדים איתו. עם הרצון הזה להיות אני ולחיות חיים בעלי משמעות

וככל שאנחנו מתפתחים ומתבגרים נצמדים למיתר הזה של הרצון האישי שלי רצון ההורים, רצון החברים, חוקים, כללי התנהגות, תפקידים, סטטוס חברתי והכל מתערבב.

תחשבו על ילדים עד כמה הם מחוברים לרצון שלהם ועד כמה מוכנים להילחם עליו. עם הזמן אנו לומדים לכבוש אותו, להתאים אותו… ולפעמים לצערי, לא לתת לו מקום.

כולנו חיים, פועלים ומתנהגים לא תמיד עפ"י הרצון שלנו… והשאלה היא עד כמה.

כי זה משהו שקיים כל הזמן בפנים ולפעמים מציק גם, מין הרגשה של חוסר סיפוק.

לפעמים אני שומעת במענה לשאלה: מה את רוצה? או אתה רוצה? תשובות כנות – "אני לא יודעת"

או "אני כבר לא יודע לזהות את הרצון שלי בתוך כל הדברים שלימדו אותי או שהשתכנעתי שאני רוצה…" – עד כדי כך התאמנו עצמנו לדרישות ומחוייבויות.

אז. נכון, החיים מצמצמים בחירה אישית… אנחנו לא באמת בוחרים הרבה חלקים מהחיים שלנו, הם תוצאות של בחירות קודמות או השפעות הסביבה.

אבל, הרצון האישי הייחודי של כל אחד ואחת מאיתנו  מחכה שם להגשים פוטנציאל. זה לא חייב להיות משהו גדול, זו הרגשה פנימית של סיפוק, של הנאה.

וזה כ"כ חשוב לדעת מה אני רוצה…ולהגשים כי זה המפתח לתחושה פנימית של משמעות וסיפוק.

המשמעות והסיפוק הן ה"מאזנים" של העומס והלחץ. הם צינור של הזנה.

לשנה חדשה אני מציעה לעצור רגע את השטף ולהפנות את הקשב לעצמי, למה עושה לי טוב? לי.

ביטוי הרצון האישי והגשמתו, ביטוי הפוטנציאל והגשמתו הם המפתח לחיים עם יותר  שביעות רצון.

מה גורם לי הנאה? מה מטעין אותי באנרגיה? מה גורם לי להרגיש מיצוי פוטנציאל אישי?

התשובות יתחילו לכוון את מי שמתקשה לזהות. זה יכול להיות כל דבר, קטן או גדול. הרעיון העיקרי הוא ש"אני רוצה" ו"הנאה"..

וכן, לפעמים מצליחים לזהות את התשוקה הפנימית, וכרגע,  אני לא יכולה לקבל או לחתור לקראת הגשמתה בשל התפקידים או המחוייבויות שלי, זה בסדר.

זו ההתחלה, כי התחושה של המבוי הסתום מעודדת חשיבה יצירתית ואני אצליח.

לתשע"ה – השנה החדשה שאני מקוה שתהיה יותר רגועה ומשעממת מהשנה הקודמת אני רוצה לברך שהשנה תצליחי לעשות משהו שאת רוצה:-)

גם אם אפשרויות הבחירה מצומצמות, עדיין, בתוך מירוץ החיים והדרישות תמצאי מקום לעשות משהו שאת רוצה. לא משהו שצריך או שנכון. משהו שאת רוצה וזו הסיבה היחידה.