קיץ 2014: בין המצרים. מלחמה. אהבה ופחד.

6a00d83451fb3c69e201310f795d18970c-500wi

יש רק שני רגשות, אהבה ופחד , פואמה מאת מייקל ליוניג, (אמן, אוסטרליה)

"יש רק שני רגשות, אהבה ופחד

יש רק שתי שפות, אהבה ופחד

יש רק שתי פעולות, אהבה ופחד

רק שני מניעים, שני תהליכים, שתי מסגרות,

שתי תוצאות, אהבה ופחד,

אהבה ופחד."

פואמה  המציגה רעיון פשוט.  פגשתי בו לפני 16 שנים באוסטרליה, מאז אני הופכת ובודקת אותו שוב ושוב,

פשוט ונכון – במקור יש שתי דרכים לחיות, אילו הם שני צדדים של אותו מטבע.

את כל קשת הרגשות אפשר לחלק בין שני אילו. אנו נעים ביניהם.

הבחירה היחידה שנותרה לנו, לכל אחת ואחד היא בין פחד לאהבה.

הפחד גורם לנו לסגת מול החיים (חמאס – מדגים זאת היטב, לא הפנימו וקיבלו את מצבם ודבקים בשנאה, בנקמה ובהנחלת כאב)

האהבה ממלאת אותנו בהשתוקקות ובתנועה לאהוב ולממש את הפוטנציאל והחלום. ובעיקר לחיות בקבלה.

היום ראש חודש אב

ראשית חודש אב  בתוך תקופת "בין המצרים"… חודש מיוחד, יש בו  את יום התענית ט' באב ואת יום האהבה ט"ו באב.

ישנן דרשות שונות לראש חודש זה . אותיותיו הן א' ב' – מסמלות ראשית התחלה. הן מסמנות לנו

שבתוך האבל, החורבן והירידה המנטלית-רוחנית שאנו חווים נזכור שהמשבר הוא  המנוף לעלייה מחודשת.

ראש חודש אב מזמין אותי, בתוך הקושי של ימים אילו,  להיישיר מבט קדימה, רחוק יותר בציפייה ובאמונה שיגיעו ימים טובים יותר.

עוקבים אחריו, חודש אלול ותשרי, חגים וברכות מגיעים. יהיה טוב.

תקופת בין המצרים

בכל שנה תקופת בין המצרים משפיעה. מאפייניה הם העצמת רגשות כואבים, הבלטת חיסרון וקושי.

הווליום של החוויה חזק יותר בתקופה זו. (פירוט נרחב בפוסט "בין המצרים 2012" בבלוג זה)

והשנה, בנוסף אנו גם נמצאים במלחמה כואבת המציפה בנו רגשות אישיים ולאומיים קשים.

דאגה, חרדה, כעס וגם תדהמה ותסכול מול אויב שדבק בפחד ובשנאה ולא בחתירה לעתיד טוב יותר.

אין הרבה מה להוסיף, המילים של הפוסטים, הפרשנויות, האובדן והכאב עוטפות אותנו מכל עבר.

וההכרה במציאות שלנו השונה – מטלטלת.

אין לי ארץ אחרת. יש אני כחלק מעם ויש אני כיחידה.

כעם אנו חווים אחדות, התגייסות וערבות המחפה -גוברת על השסעים שבקרבנו.

השסעים בינינו בולטים ועדיין הדאגה לחיילינו היקרים. הערבות ההדדית והכאב האישי – חוצים דיעות ומגזרים.

ישנה אפילו גאוות השתייכות לעם עם קשר רגשי מיוחד המחבר בין כולם.

כחלק מעם אני יודעת שפנינו לעתיד טוב יותר, שננצח,  כי לא ויתרנו על דבקות בחיים.

כי לא  ויתרנו על התפתחות. כיפת ברזל מסמלת את המסלול אליו אנחנו מתעלים יצירתיות.

מסמלת את ההבנה והקבלה של העולם בו אנו חיים ומציאת דרך להתמודד.

לעומת האוייב שדבק ברצונו לשנוא, לשנות ולא לקבל. לא להתפתח. לא ליצור עתיד טוב יותר לילדים.

אבל, בחוויה האישית רגשית שלי קשה, אווירת הצער והתסכול אופפת.

ההתמודדות הרגשית מקשה על אמונה בטוב, כשחרדה וכאב ודכדוך מכבידים.

והחיבור הזה, להיישיר מבט קדימה ולהתחבר לחיים, לאהוב ולהאמין שיהיה טוב יותר – החיבור הזה הוא הדרך היחידה.

 

הבחירה האישית

תנועת החיים היא עליות וירידות. זו התנועה.

אפשר לקבל אותה וללמוד לאהוב ולחיות בה ואפשר לא לקבל ולחיות בפחד ובנסיון לקבע.

התנועה ממשיכה.

ואני…בכל רגע אני יכולה לזהות איפה אני? בפחד או באהבה?,  ובפועל להפוך מטבע.

זו החלטה תודעתית, לא רגשית.

ואני מצאתי שבימים אילו, הדרך להתמודד ולהמשיך בתוך כל הכובד של הקשיים הנחשפים היא באופן מודע להתחבר לתקוה ולידיעה שיהיה טוב יותר,

אחרת אי אפשר.

המקום הפנימי הזה של פחד אינו מאפשר תקוה. תקוה לעתיד טוב יותר מקורה באור של אהבה.

 

תנועת החיים

מה נותר? לסיים בברכה:

שנצליח להתחבר לאור, גם הקטן בתקופות של חושך.

שיהיה לכולנו חודש בטוח. שישובו חיילינו בריאים ושלמים לביתם.

הקב"ה ישלח נחמה וכוחות למשפחות הנופלים בשדה הקרב, אמן!

עשה שלום עלינו ועל כל ישראל!  – אמן!