איך הילד/ה שלך חווה את פורים?

 

81601d14ca1e77a7e60378c3a5bd6fbc

"אני פורים, אני פורים,

שמח ומבדח,

הלוא רק פעם בשנה אבוא להתארח"… ועבור חלק מהילדות/ים , טוב שכך, פעם אחת בשנה.

לפורים יש עוצמה רגשית גבוהה יותר מחגים אחרים. בגיל הרך זה לפעמים לא קל.

פורים הוא לא חג רגיל ומאד חשוב לתת תשומת לב וגם להקשיב ל"מינון" המתאים של "חגיגת פורים" בחוויה של הילד/ה בגיל הרך, חשוב ש"פורים" יהיה נעים ולא חוויה של מתח.

אם הילד/ה שמח/ה, רוקד/ת ונהנה… נהדר. אבל אם לא, כמה נקודות… ככה בקטנה:-)

"החובה לשמוח" ?

שמח ומבדח – פורים "מחייב" אותנו להרגיש שמחה והתלהבות מול אווירת הקרנבל והתחפושות. אבל, זו לגמרי חוויה סובייקטיבית.

יש כאלו שהאווירה הפורימית מאד מרגשת ומשמחת אותן/ם ויש כאלו שפורים מעורר בהן/ם רגשות חרדה, פחד ואפילו הסתייגות.

הן/ם לא אוהבות/ים להתחפש, לא אוהבות/ים שכולן/ם מסביב מחופשות/ים. וכל "השינוי החיצוני הגדול הזה" מכביד עליה/ו.

קשה לה/ו לשמוח, הפעוט/ה מבוהל/ת , מוצפ/ת  או פשוט לא מתחבר/ת או מחבר/ת בין אווירת פורים לשמחה…

וצריכ/ה אותך כדי להירגע, לקבל בטחון, להוריד רמת מתח. חשוב לזכור שאילו הפעמים הראשונות של פורים עבורה/ו  ובהחלט יכול להיות שלאו דווקא שמחה מציפה אותה/ו.

שמחה היא רגש וחשוב שיהיה אותנטי, כמו כל הרגשות. אז בואו נשחרר את ה"חובה לשמוח" ונאפשר את החוויה הרגשית האישית. כמו בכל אירוע.

גם אם את/ה תמיד אהבת את פורים ואת/ה מאוכזב/ת שהילד/ה לא שמח/ה, האכזבה שלך מוסיפה לתחושת האי נוחות. :-0

וזה לא מוזר, זה אפילו טבעי לחשוש ממשהו חדש, החג הזה בומבסטי בחוויה של הפעוט/ה.

זה בסדר גם לא לאהוב את פורים, זה בסדר גם לא להסכים להתחפש… זה בסדר להיות מחובר/ת לרגש שלי

דרך אגב, שום דבר לא קבוע לעד ו"צריך לעזור לו להשתנות כבר עכשיו" (גם את זה שמעתי מהורים)

לפעמים, אחרי שהילד/ה  תתמודד/יתמודד עם החרדה ותבטא/יבטא אותה… תהיה/יהיה פנוי/ה גם לחוש הנאה. לפעמים.  ויש גם פורים בשנה הבאה…

עומס הגירויים

פורים הוא חג בומבסטי 🙂 אווירת הקרנבל מחשמלת ומרגשת… הצבעים, המוסיקה, השירים . השמחה מדבקת באוויר .

ומה עושה הילד/ה עם הרגישות הגבוהה? שמתקשה להכיל את הרעש, הצבעים, המהפך שעוברות כל הדמויות מסביב. עומס הגירויים וההפתעות מלחיץ.

אנחנו כבר מכירות/ים את פורים הרבה שנים ואת הבומבסטיות הזו. אבל, הפעוט/ה בתהליך היכרות עם החג הזה.

אם נחליט "להיכנס לנעליים שלה/ו" ולנסות להתבונן על ההתרחשות מנקודת מבטה/ו, נראה שזו חוויה עוצמתית וצבעונית וכל אחד/ת  מגיב/ה אליה אחרת.

התחפושת – הצצה לעולם הפנימי

"למה את/ה רוצה להתחפש?" –  הזדמנות פז להתבונן איזו דמות הילד/ה בוחר/ת להיות…

הבחירה יכולה להיות בגלל התכונות של הדמות ולפעמים זה רק התיק או השמלה או החרב שלה שהיוו את אובייקט המשיכה, ישנן סיבות שונות לבחירה.

בגיל הרך…התחפושת מייצגת מאוויים  –  להיות לוחם, להיות מלכה, להיות גיבור, להיות מפחידה… להיות רע, להיות דורה או יובל המבולבל… זו לגמרי חוויה אישית.

לא איכפת לה/ו שיש עוד 10 אלזות / רוי בוי… כל העניין של "להיות מיוחד/ת" בכלל לא בראש שלה/ו. אז בואו לא נכניס את זה בינתיים:-)

במהלך בית הספר היסודי עם ההתפתחות וההתבגרות החוויה העיקרית היא  "החוויה שתיווצר אצל החברים כשיראו אותי", הרושם שאשאיר ולא רק החוויה האישית שלי בתוך הדמות. פורים מהווה הזדמנות להציג צד נוסף שלי שאני לא מצליח/ה להציג במהלך היומיום – מצחיק/ה, מפחיד/ה, מעניינ/ת, יפה וכו'

בגיל העשרה המגמה השלטת בקרב בני שני המינים – זהות ומיניות, החצנת חלקים בזהות, ייחודיות ומיניות.

חשיפת הגוף (אטרקטיביות מינית) מתאפשרת בפורים ולא ביומיום.

ומה התפקיד שלי כהורה? להבין את התהליך ההתפתחותי, לחוות דיעה, אבל לשים לב שלא לנסות להשפיע על ההחלטה. אפשר גם להינות מזה:-)

חשוב להפריד בין תשוקתי לראות את הילד/ה  לבוש/ה באיזו תלבושת שראיתי בדמיוני לבין דעתי המובעת בפועל.

להבדיל בין התפיסה והאמונות שלי לגבי נכון / לא נכון לבין התפיסה של הילד/ה. זה רק פורים!

  • התחפושת אמורה לבטא את רצונה/ו הייחודי ואת הבחירה האישית שלה/ו.
  • התחפושת, לעיתים קרובות, עונה על צורך חבוי שלא יכול להיענות ביומיום.

מתי כדאי להתערב ולנסות להשפיע? רק במקרים קיצוניים של עירום או של תחפושת אשר לכל הדיעות עשויה להסב נזק חברתי לילד

אבל, אילו מקרי קיצון, ממש. צריך לשים לב לא לערבב את הציפיות האישיות שלך עם החלטה שה מקרה קיצון.

פורים מאפשר חריגה מהתבניות המקובלות של מראה, התנהגות, איפוק וכו' – חשוב לזכור ולאפשר זאת.

להתחפש זו בחירה ואפשרות. לפעמים היא או הוא לא רוצה,

אני מציעה לשאול בכל זאת – "אם היית מחליטה להתחפש איזו תחפושת היית רוצה?" ואולי להכין אותה בצד.. למקרה של חרטה.

ילד/ה בגיל הרך לא תמיד מבינ/ה את מושג הזמן ואת קביעות ההחלטה, אנחנו כן ולכן כדאי שניערך בהתאם.

אם היא נרתעת מללבוש תחפושת – זה גם בסדר, הציעו אביזר ואם גם זה לא… הניחו.

אני יודעת שהאלבום המשפחתי יתקשה מול שנה ללא תחפושת ומציעה בכל זאת לצלם את הילד/ה, לא בתחפושת, באווירת פורים, שזו תהיה המזכרת.

פורים הוא חג נפלא, מקסים ושמח או רועש ומלחיץ…בכל מקרה מאד מרגש ועוצמתי עבור רבים.

ובסיכום :

להקשיב, לזהות צרכים, לאפשר לחוות, לאפשר לחרוג מהמסגרת,

להימנע מלהעמיס רגשות, מאווים ואמונות שלנו,

לשמוח על ההזדמנות להתבונן בבחירה האישית שלה/ו.

לשחרר ציפיות ולשמוח !

שיישאר כחוויה נעימה לקראת השנה הבאה ולא כאירוע מתח.