ימי בין המצרים – יולי 2012
לפני שבוע, במהלך הפגישה עם ל' הוא אמר ש"…אנחנו בימים שאסור ללכת לים – יש מדוזות… המדוזות נשלחו כדי לעזור, שלא נלך". הוא עשה חיבורים מעניינים בין תופעות ואני חיברתי את התחושות והרגשות שעלו בשבוע האחרון לכך שאנו בימי "בין המצרים" התקופה שבין י"ז בתמוז עד ט' באב.
האם שמת לב שבימים האחרונים יש עלייה בתחושות או רגשות של כעס, עייפות, ליאות ובכלל קשה יותר להתמודד?
אז, נכון שחם והביל אבל יש אלמנט משפיע נוסף והוא הזמן האנרגטי של ימי "בין המצרים".
ל"תכונותיה" של תקופה זו התוודעתי לפני 9 שנים כשלמדתי את תורת האותיות ורפואה קבלית.
אז גם הבנתי שזה לא משנה אם אני יהודייה דתייה או חילונית או איך שאני מגדירה את עצמי… יש דברים שמשפיעים עלי וכדאי שאהיה במודעות להם.
התקופה הזו מאופיינת בהעצמת קשיים, כל דבר נהיה קשה יותר. רגשות שליליים עולים בקלות יתרה, חוסר סבלנות ועייפות. כמו מין כובד. הקשיים המוכרים כמו מועצמים ע"י זכוכית מגדלת.
הידיעה שזה ה"ענן" האנרגטי של הימים האילו – עוזרת להתמודד.
בהסטוריה של העם היהודי התרחשו מאורעות קשים בזמן זה, חורבן הבית והיציאה לגלות הם ביניהם .
עבור הדתיים זו תקופה של חורבן ואבל .
ועבורנו, המחפשים ללמוד ולהתפתח זו הזדמנות להיפגש עם ה"חלקים הפחות אהובים שלי".
אילו שלושה שבועות בהם פוגשים אם רוצים או לא "פנים אל פנים" את "הקשיים / החסרונות" שלנו או – "השיעורים" שעלינו עוד ללמוד. העוצמות הגבוהות של קשיי התקשורת או התחושה הכבדה של הקושי נועדו להפנות "תשומת לב".
גם ברמת המאקרו הארצי, הנושאים שבכותרות הם: שאלת השיוויון בנטל מול החרדים, המחאה החברתית, החינוך, מערכת הבריאות … כל אילו הם כמו מראה המוצבת נכוחה ואומרת "הנה מצבכם כעת, והנה ההתמודדויות שלכם".
וברמת המיקרו ה"אני" – עולים רגשות וקשיים שמציבים לי מראה של : "הנה אני על כוחותיי וחולשותיי"…. ואילו הם האנשים / מערכות היחסים / הדברים שאני מתקשה להתמודד איתם.
ה"חיסרון" בולט יותר מבזמן אחר .
אנשים מרגישים ש"מגיעים לקצה", ברגעים מסויימים, וזו בדיוק הנקודה.
ב"קצה היכולת שלי להתאפק" – אני מזהה את הגבול שלי ומגבול זה אוכל לצמוח ולהרחיב או לחזור אחורה למקום מאוזן ובטוח בגבולות הקיימים. ההבנה והתבוננות הן הזדמנות.
גם המפגש עם הקושי וה"חוסר" מובילים להכרה עצמית של כוחות וחולשות – הנה החלקים שאני פחות מחבבת בעצמי ועלי לחיות איתם בשלום ובכנות ואם ארצה גם לשנות.
ימי "בין המצרים" משפיעים על כולם ובכל שנה אני מרגישה זאת, שוב, וגם מזכירה לסביבתי להיות מודעים לכך שיש נטייה לצאת מפרופורציות וגם להרגיש קושי מועצם כי זו האנרגיה השורה בימים אילו.
אז, מחד אפשר להתבונן וללמוד את עצמי וגם את סביבתי ומאידך, אפשר גם רק להיות מודעים כי זה משנה את התמונה והחוויה. הידיעה שזו תקופה כזו, יחד עם החום והחופש מקלה, כי עוד מעט זה ישתנה.
מה עושים ואיך מתמודדים?
- "להיות עם זה" – אין טעם להילחם, לקבל.
- מפגש עם קשיים, כבדות וחוסר כוח.
- לזכור את קיומה של הזכוכית המגדלת…יכול להיות שזה לא קשה כמו שזה נראה
- להבין
- לנהוג באיפוק, כי התגובה יכולה להיות מועצמת מידי
- לספור עד עשר בכל הזדמנות שמרגישים את הקצה.
- לנשום.
- להשתדל לא לקבל החלטות גדולות שאינן הכרחיות.
- לשים לב, אילו התמודדויות עולות – ניתן ללמוד מהן.
- לאהוב את עצמי כמו שאני בכל מצב שאני.
אשמח לשמוע ולקרוא תגובות ושיתופים.
